ת"א 2002/00

תקציר

התובע, אסיר הזקוק להגנה, תבע את שירות בתי הסוהר על כך שלא מנע תקיפה של אסיר אחר, שגרמה לו לחבלה גופנית. שב"ס נמצא רשלני במילוי חובת הזהירות שלו כלפי התובע. בית המשפט קבע כי היה על שב"ס למנוע כל מגע בין התובע לבין אסירים ערבים, נוכח עבירתו על רקע לאומני ודקירת אסיר אחר בעבר. יתר על כן, שב"ס לא פעל על פי נהליו בכך שלא דאג לכך שהתובע ילווה בשני מלווים עם שובו לתאו, דבר שיכול היה למנוע את התקיפה. השופטת מתחה ביקורת על שב"ס שלא הציגה כל ראיה של עדים רלוונטיים, התומכת בגרסתו של התובע לאירועים. באשר לסיבתיות, קבע בית המשפט כי אילו עמד שב"ס בחובותיו, ניתן היה למנוע את האירוע. השופט דחה גם את טענת שב"ס לרשלנות תורמת, שכן לא הציג כל ראיה שתתמוך בטענותיו. שב"ס חויב לפצות את התובע בסך 257,500 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין הדגיש את אחריותו של שב"ס להגן על האסירים המוחזקים במשמורתו ואת ההשלכות של אי הצגת ראיות רלוונטיות.