בש"א 240/18

תקציר

הערעור נדחה מאחר שהמערערת לא עמדה בקריטריונים הנדרשים לפטורים הנוגעים לאגרות בית משפט ובטוחות. בית המשפט התווה שני תנאים לפטור מאגרות: הוכחת אי כושר כלכלי והוכחת עילה בהליך, לפי תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. המערערת לא סיפקה תשתית עובדתית מספקת לאי יכולתה לשלם את האגרה, אלא הסתפקה בהפניה למקרה אחר שנמצא בלתי ראוי. כמו כן, לצורך פטור מהפקדת בטוחות, היה על המערערת להראות הן חוסר יכולת כלכלית והן סיכוי טוב להצלחה בהליך, דבר שלא עשתה. סף ההוכחה גבוה יותר לביטחונות בשל תפקידה המגן על הצד שכנגד. המערערת לא הגישה מסמכים מספיקים בדבר מצבה הכלכלי, דבר שהביא לדחיית בקשתה. יתר על כן, כל בקשה לדיון נוסף נדחתה מכיוון שפסק הדין המקורי לא סתר החלטות קודמות של בית המשפט העליון ולא הציג פסיקות חדשות. מאחר שהערעור הוכרע פה אחד לפי תקנה 460(ב), נקבע כי אין צורך בדיון נוסף. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב של הרשם, בפרט בנושאים כספיים, ונמנע מלהתערב. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, דבר המשקף את חוסר הצדק של הערעור.