ע"א 697/77

תקציר

פסק דין הרוב בתיק זה, שניתן על ידי השופט עציוני, ואליו הצטרפה השופטת בן-פורת, נעתר לבקשת המערערים לסעד מן הצדק, תוך ביטול צו הפינוי בתנאי שישלמו את כל פיגורי שכר הדירה, לרבות אלה הנובעים מהעלאה שבמחלוקת, וכן שכר טרחה, בתוך שבועיים מיום מתן פסק הדין. בנוסף, כל מערער נדרש לשלם אגרת פיצוי בסך 10,000 ל"י, הגבוהה מ-500 ל"י שנקבעו על ידי בית משפט השלום. פסק הדין מתבסס על הדעה כי בית המשפט המחוזי חרג מגבולותיו בסירוב עשיית צדק, שכן הידרדרות היחסים בין משכיר לשוכר יוחסה בעיקר למחלוקת על העלאת שכר הדירה, ולא לאי תשלום. השופט עציוני מדגיש את שיקול הדעת הנתון לבית משפט השלום בעניינים מסוג זה, ומצטט תקדימים קודמים הקוראים לריסון מצד ערכאת הערעור בהתערבותה. השופט ויתקון, לעומת זאת, חולק על סירובו של בית המשפט המחוזי להעניק סעד, וסבור כי המערערים גילו זלזול בזכויותיו של המשיב כמשכיר וניצלו את טוב לבו. לדברי השופט ויתקון, הפיגור הניכר בדמי השכירות, יחד עם התנהגותם המתחמקת של המערערים והכחשת חובם, אמורים להשפיע על התוצאה. השופט ויתקון מגיע למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי לסרב לסרב לסעד הייתה ראויה, בהתחשב בנסיבות. מקרה זה מדגיש את גישתו רבת הניואנסים של בית המשפט, המאזנת בין האינטרסים של המשכירים והשוכרים כאחד, כאשר דעת הרוב פוסקת לטובת מתן סעד, מותנה בתשלומים מסוימים, בעוד דעת המיעוט מדגישה את התעלמותם לכאורה של השוכרים מחובותיהם.