עע"מ 2065/21

תקציר

פסק הדין דן בחובתם של עובדי ציבור על פי החוק לתיקון סדרי דין מינהליים לנמק את החלטותיהם, במיוחד כאשר הם מסרבים לבקשה. המקרה מדגיש חובה זו, תוך התייחסות לפרשת דור ואחרים, תוך ציון חשיבות השקיפות והאחריות המנהלית. כאשר עובד ציבור אינו מספק הנמקה, נטל ההוכחה עובר אליו להוכיח את חוקיות החלטתו. שינוי זה מגן על האזרחים מפני החלטות עמומות ומבטיח שכבודם יכובד. על התנהלות המשיב במקרה זה נמתחה ביקורת על הזנחת חובה זו, שכן הם נמנעו שוב ושוב מלספק נימוקים, דבר שאילץ את המערער לפנות להתערבות בית המשפט. מאוחר יותר הם ניסו לעקוף את חובתם על ידי מתן החלטה מנומקת חדשה מבלי להתייחס לחוסר ההנמקה של ההחלטה הראשונית. פסק הדין מדגיש כי התנהגות כזו חותרת תחת חוק ההנמקה, ועלולה לתמרץ התנהלות דומה של רשויות אחרות. בית המשפט מדגיש פסיקות קודמות כדי להמחיש את ההשלכות האפשריות, כגון ביטול החלטה בשל חוסר הנמקה, כפי שניתן לראות בפרשת חוק העזר תל אביב-יפו. בסופו של דבר, הורה בית המשפט לבחון מחדש את ההחלטה המקורית בהליך תקין בבית המשפט המחוזי, וקבע כי על הרשות המינהלית להוכיח את חוקיות ההחלטות גם כאשר מתקבלת החלטה חדשה. המקרה משמש תזכורת לרשויות לקיים את חובתן לנמק, ובכך למזער התדיינויות משפטיות מיותרות ולהבטיח צדק מנהלי.