דב"ע מח/159 - 3

תקציר

במקרה דנן ערער המערער, מתמחה בראיית חשבון, על החלטה הדוחה את תביעתו לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותו לאחר שהעתיק את מקום מגוריו. על פי חוק פיצויי פיטורים, פיצויי פיטורים ניתנים בדרך כלל לעובדים מפוטרים, למעט חריגים המאפשרים למי שמתפטר בתנאים מסוימים, כגון רילוקיישן, לקבל פיצויים. המערער טען כי המעבר שלו לאלקנה מהווה עילה מספקת לזכאות לפי חריגים אלה, בפרט לפי סעיף 8(3) ותקנה 12(ד), שעניינם התפטרות מחמת העתקה לצרכי פיתוח. עם זאת, בית הדין הדגיש כי חייב להתקיים קשר סיבתי בין המעבר לבין ההתפטרות כדי להצדיק פיצויי פיטורים. בית המשפט מצא כי קשייו הנטענים של המערערת, כגון הארכת זמן הנסיעה מאלקנה, אינם משכנעים ואינם מהימנים. בית המשפט הגיע למסקנה כי מקום מגוריו לא פגע ביכולתו להמשיך לעבוד אצל המשיב, ובכך לא הצליח לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש. כתוצאה מכך, בית הדין אישר את ההחלטה המקורית לשלול פיצויי פיטורים, וציין גם כי המעסיק סיפק מענק פרישה בגובה 75% מפיצויי הפיטורים. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשאת בהוצאות הערעור של המשיב.