ע"ע 438/07

תקציר

בפסק הדין מיום 9.6.2009 דחה בית הדין הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ותמך בהחלטת בית הדין האזורי בתביעות שונות הקשורות לעבודה. בראש ובראשונה, היא אישרה את דחיית תביעתו של עובד לגמול שעות נוספות בשל אי המצאת ראיות מספיקות לשעות העבודה, וציינה כי תביעות לגמול כאמור אינן יכולות להתבסס על הערכות. בית הדין הסכים כי הימנעותו של העובד מלהציג רישומים שברשותו אינה מחייבת נטל הוכחה נוסף על המעסיק. בנוסף, בית המשפט לא מצא טעם בערעור על חישוב פיצויי הפיטורים, וקבע כי גמול שעות נוספות, הנחשב לתוספת שכר מותנה, אינו משנה את שכר הבסיס לצורך חישוב הפיטורים. בית הדין תמך גם בשלילת תשלום הודעה מוקדמת והפחתת פיצויי הפיטורים ב-25% בשל הפרת משמעת חמורה, שכן בית הדין האזורי איזן בין חומרת התנהגותו הפסולה של העובד לבין הוראות החוק למניעת פיטורים. כמו כן, בית הדין תמך בהכללת כל תקופת ההעסקה, לרבות זמן אצל מעסיק קודם, בחישוב הפיטורים, תוך התעלמות מהוויתור הקודם של העובד בשל היעדר הוכחה סופית לפיצויי פיטורים על ידי המעסיק לשעבר. בית הדין הדגיש כי ויתור לא ברור פוגע בזכויות העובדים על פי הסכמים קיבוציים וחוקי העבודה הקשורים אליהם. בסופו של דבר, בית המשפט לא ראה עילה לשנות את פסקי הדין של בית הדין האזורי והחליט שלא לפסוק הוצאות.