בר"ע 1687/07

תקציר

התיק נסוב סביב שתי סוגיות מרכזיות הנוגעות לאכיפת הסכם פשרה בין עובד הוראה לשעבר (המערערת) לבין המועצה המקומית (המשיבה), בעקבות מחלוקת על תשלום פיצויי פיטורים. הראשונה היא האם חוק הייעוד מאפשר הטלת עיקול על כספים שהוקצו לחינוך, כדי לעכב פיצויי פיטורים המגיעים למערערת. השני הוא קביעת שיעורי הריבית על עיכוב תשלומים כפי שנקבע בהסכם הפשרה. בית הדין לעבודה דחה את הערעור ואישר את החלטת מנהל ההוצאה לפועל. השופטת קבעה כי לא ניתן להצמיד את כספי רשויות החינוך המקומיות, הנופלות תחת חוק הייעוד, לפיצויי פיטורים משום שהחוק פוטר אותן במפורש מעיקול, ורק בית הדין לעבודה יכול להטיל עיקול על כספים אלה. המונח "שכר" בתוספת לחוק הייעוד אינו כולל פיצויי פיטורים או פיצויי הלנה, ורשימת המטרות שלשמן ניתן להשתמש בכספים סגורה, מתוך שמטרת החוק להגן על יציבות החינוך על ידי הבטחת שימוש בכספים לצרכים חינוכיים בלבד. יתר על כן, השופטת הסכימה עם החלטת מנהל ההוצאה לפועל כי הכספים שיופקדו בקופת מקפת והמבטחים יצברו רק הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ולא פיצוייה של הלנה, למרות התמהמהותה של המשיבה במתן מכתב הסכמה הכרחי למשיכת כספים אלה. הסכם הפשרה לא קבע חיובים נוספים בגין איחור במסירה, ובית המשפט אינו יכול להוסיף פיצויים עונשיים לפסק הדין, במיוחד כאשר מדובר בוויתור שנעשה על ידי המערערת. בפסק הדין, שנתן תוקף להסכם הפשרה, לא צוינו השלכות כלשהן על עיכוב בתשלומים. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור, מבלי לפסוק הוצאות, ואישר את ההחלטה לבטל את העיקול על קופות ההשתלמות ואת קביעת שיעורי הריבית על עיכוב התשלומים.