ת"א 23759-07-13

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת פיצויים שהגישו מספר זכיינים של רשת חנויות מזון ומוצרים לחיות מחמד, נגד הרשת ומייסדה, בעקבות ביטול הסכמי הזיכיון שלהם. התובעים טענו כי הנתבעים הפרו את ההסכמים בכך שלא עמדו בהתחייבויותיהם, ותבעו פיצויים בסך 2,600,000 ₪. הנתבעים, מצידם, הגישו תביעה שכנגד על סך 3,100,000 ₪, בטענה להפרת הסכמי הזיכיון על ידי התובעים, וביקשו מבית המשפט לחייב אותם בתשלום פיצויים. השופטת קבעה כי ביטול הסכמי הזיכיון על ידי התובעים היה שלא כדין, שכן הם לא הוכיחו כי הנתבעים הפרו את ההסכמים או כי הייתה להם עילה משפטית לבטלם. נהפוך הוא, מהראיות עולה כי התובעים הפרו את ההסכמים בכך שנתנו הודעת ביטול שלא כדין. לפיכך, נמצא כי התובעים הפרו חוזה ונדרשו לשלם לנתבעים פיצויים בגין הנזקים שנגרמו עקב הפרתם. עוד קבעה השופטת כי הסכמי הזיכיון הינם חוזים אחידים וכוללים סעיפים מפלים בדבר מנגנון ההפרדה ואי התחרות, המנוגדים לחוק החוזים האחידים ולתקנת הציבור. לפיכך, סעיפים אלה בטלים. כתוצאה מכך, הותר לתובעים להמשיך להפעיל את חנויותיהם באופן עצמאי, מחוץ להסכמי הזיכיון. לנתבעים נפסק פיצוי חלקי בגין הנזקים שנבעו מההפרה של התובעים. הסכומים שכל תובע חייב חושבו על בסיס המחזור החודשי הממוצע של חנויותיו, בהפחתה של 50%, וכללו הפרשי ריבית והצמדה ממועד ההפרה ועד התשלום בפועל. בנוסף, חויבו התובעים לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.