ת"א 4379-08-20

תקציר

התיק סובב סביב תובע קטין בן 11 שנפצע משער חשמלי הממוקם בכניסה להתנחלות. השער המדובר היה בבעלות הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבע 2. האירוע התרחש כאשר התובע וחברו בן ה-14 שיחקו בשער, מה שכלל עמידה עליו ותנועה יחד איתו. באחד המקרים נתפסה בוהן של התובע בגלגל השער, וכתוצאה מכך נקטעה חלקית. בית המשפט פסק לטובת התובעת, בקובעו כי הנתבע 1 יכול וצריך היה לצפות את האפשרות לתאונה. השער, בהיותו חפץ מסוכן בשליטת הנאשם, היווה סיכון לשלום הציבור. חובת הזהירות של הנתבעים השתרעה גם על חיזוי סכנות פוטנציאליות, אותן לא מילא. זאת ועוד, העביר בית המשפט את נטל ההוכחה לנאשם 1, בטענה כי לא נקטו אמצעים סבירים למניעת התאונה. בנוסף, בית המשפט דחה את ההודעה לצד השלישי, הוריו של התובע, ולא מצא כל ראיה לכך שיכלו לצפות את משחקו המסוכן של בנם. ההורים לא היו מודעים למשחק ולא הייתה להם סיבה להאמין שהוא מהווה סיכון. מבחינת הפיצויים, פסקה השופטת לתובע 418,681 שקל, שכללו פיצוי בגין אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל והצורך בעזרה מאחרים. סכום זה כלל גם 20% שכר טרחת עורך דין ומע"מ, וכן הוצאות משפט. הנתבעים חויבו לשלם את הסכום בתוך 30 יום, אחרת ייגרמו לו הפרשי ריבית והצמדה. השופט ציין גם את הזכות לערער על ההחלטה בערכאה גבוהה יותר בתוך 60 יום.