ה"פ 10331-09-19

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של הטיעונים שהציגו הצדדים ובחינת חומר הראיות, החליט השופט כי יש לדחות את הבקשה לסעד הצהרתי. ההחלטה מתבססת על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, המבקש לא הוכיח עניין לגיטימי בקבלת פסק הדין ההצהרתי, במיוחד בהתחשב בהשלכות הרחבות יותר של שינוי פרטי המען של המשיבים מעבר להשפעה על הבחירות המקומיות בלבד. כמו כן, המבקש לא מיצה את כל דרכי ההחלטה המנהליות, כגון התנגדות לפנקס הבוחרים כמפורט בחוק הרשויות המקומיות (בחירות), ואף לא עירב את משרד הפנים או פקיד הרישום כמשיבים, דבר המעכב בחינה מקיפה של המקרה. בנוסף, מדגישה השופטת את משמעותם של פרטי הרישום הקיימים במרשם האוכלוסין, המהווים ראיה לכאורה לנכונותם. טענת המבקש כי יש להפחית את נטל ההוכחה במקרה זה אינה מתקבלת, שכן אופי הרישום והשלכותיו דורשים ראיות מוצקות, אותן לא הביא המבקש. התצהירים שהגישו חברי הוועדה ועדותו של החוקר הפרטי חסרים ביסוס ואין בהם די כדי לסתור את הרישום הנוכחי. ככלל, השופט מגיע למסקנה כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש, ועל כן הבקשה לסעד הצהרתי נדחית. כל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות, וזכות הערעור כדין מוכרת. החלטה זו ניתנת בנוכחות הצדדים.