בר"ע 29723-11-20

תקציר

מדובר בתביעה של עובד לשעבר בחברת החשמל בתחנת הכוח בחדרה, שסבל ממספר פגיעות עבודה שהוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי ("המוסד") כנפגעי עבודה. העובד הגיש שלוש תביעות רצופות נגד המוסד, וביקש הכרה בנפגעי עבודה נוספים על בסיס תיאוריית המיקרוטראומה. בתביעה הראשונה ביקש העובד הכרה בקרעים בגיד הכתף, שהמוסד הכיר בהם בסופו של דבר בעקבות תשתית עובדתית מוסכמת שגיבשו הצדדים. בתביעה השנייה ביקש העובד להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית, והצדדים הסכימו על בסיס עובדתי, מה שהוביל את המוסד להכיר במצב כפגיעה בעבודה. התביעה השלישית ביקשה הכרה בפגיעה דו-צדדית במפרק האגודל CMC1. העובד טען כי נסיבות עבודתו כבר נקבעו בהליכים קודמים וכי יש למנוע מהמוסד לערער עליהם. בית הדין האזורי בחיפה דחה את בקשת ההשתק של העובד, מה שגרם לעובד לערער על ההחלטה. בית הדין לעבודה קיבל את הערעור ופסק לטובת העובדת. בית המשפט קבע כי התשתית העובדתית המוסכמת בהליכים הקודמים יצרה השתק המחייב את הצדדים, בכפוף להוראות מסוימות. עוד קבע בית הדין כי המוסד לא סיפק נימוקים תקפים לסטות מכלל ההשתק וכי אין לחייב את העובד להגיש תצהירי עדות ראשונית. במקום זאת, המוסד יצטרך להציג ראיות שיתמכו בטענותיו. לבסוף, בית הדין לעבודה הורה למוסד לשלם לעובד שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪ והחזיר את התיק לבית הדין האזורי להכרעה חדשה בבקשת ההשתק של העובד. בהחלטה הודגש כי התשתית העובדתית המוסכמת מההליך הקודם צריכה להוות בסיס לתשתית העובדתית בהליך הנוכחי.