בש"א 21177/04

תקציר

המבקשים תבעו שלוש חברות ביטוח, בטענה כי הטעו את הציבור וניצלו את בורותם של חיילים שרכשו מהן פוליסות ביטוח רפואי. לטענת המבקשים, השימוש בפוליסות היה כמעט בלתי אפשרי בשל המגבלות שהטיל הצבא והעובדה שהפוליסות החריגו אירועי ביטוח הנובעים מהשירות הצבאי. המבקשים ביקשו לייצג סוג של חיילים או הוריהם שרכשו כיסוי ביטוחי לתקופת השירות הצבאי וביקשו החזר פרמיות ששולמו והצהרה כי אסור לחברות הביטוח למכור פוליסות כאלה לחיילים. חברות הביטוח הכחישו את הטענות וטענו כי הפוליסות מעניקות לחיילים הטבות משמעותיות. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הוטעו על ידי חברות הביטוח, שכן המבקשים היו מודעים או היו צריכים להיות מודעים להגבלות על טיפול רפואי אזרחי במהלך השירות הצבאי. עם זאת, בית המשפט מצא כי חברות הביטוח הפרו את חובת הגילוי היזומה בכך שלא יידעו את המבוטחים כי השימוש בפוליסות שלהן כפוף להנחיות הצבא. הפרה זו לא היוותה הטעיה כהגדרתה בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, אלא נבעה מעקרון תום הלב. בית המשפט נעתר לבקשת המבקשים לסעד הצהרתי והורה לחברות הביטוח לכלול סעיף בולט בפוליסות, המודיע ללקוחות על כפיפות הפוליסות להוראות הצבא. חברות הביטוח נדרשו גם להודיע למבוטחים על השינוי בתנאי הפוליסה טרם גיוסם. בית המשפט הגדיר את הקבוצה המיוצגת וקבע את שכר התובעים המייצגים ובאי כוחם, תוך התחשבות בחשיבותה הציבורית של התביעה ובהתנהלות התובעים.