בש"פ 9431/12

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על יסוד הראיות הקיימות, וקבע כי די בהן כדי לקבוע את קיומן של ראיות לכאורה ולתמוך בעבירות המיוחסות למערער. חרף טענות המערער המצביעות על סתירות ושקרים בדברי המתלוננת, הדגיש בית המשפט כי בשלב זה אין צורך לבחון לעומק את טענות ההגנה או להעריך את מהימנותם של עדים. במקום זאת, ההתמקדות היא בהערכה האם קיימת סבירות סבירה להרשעה. הכלל של "דיברה פלגינאית", המתייחס להערכת ראיות, מיושם בצורה הולמת יותר במשפט העיקרי, ואילו כאן די בבחינה כללית. השופט מציין כי אמנם יש בדברי המתלונן פגמים מסוימים – לרבות שינויים בגרסותיו לאירועים – אך אין בהם כדי לשלול את עוצמת הראיות במידה בלתי סבירה. לאמרה, בצירוף ראיות תומכות – לרבות תיעוד תקשורתי של שיחות בין המערער למתלונן ועדויות עדים – יש סיכוי סביר להוביל להרשעה. יתר על כן, חומרת העבירה הנטענת – ירי לאור יום, הטלת פחד על הקורבן – והסיכון הפוטנציאלי הנשקף מהמערער, מחייבים זהירות. השופט מטיל ספק בכך שאמצעי חלופי כלשהו יכול למתן סיכון זה, במיוחד בהתחשב בכך ששותפו של המערער עזב לכאורה את הארץ. אשר על כן, הערעור נדחה, וההחלטה להאריך את מעצרו של המערער עומדת בעינה.