עת"מ 21625-02-21

תקציר

עותר הגיש עתירה נגד משרד הבינוי והשיכון בבקשה לבטל את החלטת הוועדה לשיכון לדחות את בקשתם לסיוע בשכר דירה. העותר, נשוי ואב לשבעה קטינים, טען כי ההחלטה אינה סבירה, בהתחשב בנסיבות הרפואיות, החברתיות והכלכליות של משפחתם. המשרד שלל את זכאותה של המשפחה לאחר שגילה את בעלותו הקודמת של העותר על חלק בדירה שנמכרה תמורת 475 אלף שקל. בעתירה נטען כי מרבית כספי הירושה שימשו לסילוק חובות וכי בעיותיהם הנפשיות פוגעות ביכולתם לנהל כספים. עם זאת, בית המשפט לא מצא פגם בהחלטת המשרד, ששקל את נסיבותיו של העותר, אך בסופו של דבר נתן עדיפות למשאבים המוגבלים העומדים לרשות הנזקקים ביותר. הגדרת "דרי רחוב", שהעותר לא עמד בה, ופסקי דין קודמים שקבעו את בהירות וסבירות הקריטריונים, הצדיקו עוד יותר את ההחלטה. בית המשפט הדגיש כי חרף מצבה המערער של העותרת, לא קמה סיבה לגבור על שיקול הדעת הסביר של המשרד בהקצאת משאבי דיור ציבורי. לפיכך, העתירה נדחתה, ובכך חיזקה את גישת המשרד להקצאת סיוע בשכר דירה.