ת"א 17499-02-18

תקציר

התובע תבע את הנתבע להחזר כספים, שלטענת התובע הסתכמו ב-100,000 ₪, שניתנו לו כהלוואה. הנתבע טען כי מדובר בהסכם שיתוף פעולה עסקי ולא בהלוואה. בית המשפט בחן את הראיות שהוגשו על ידי הצדדים ומצא כי העברת הכספים מהתובע לנתבע אכן הייתה הלוואה. הנתבע לא הכחיש את קבלת ההלוואה או את תנאי זהותו של נותן ההלוואה. עוד מצא בית המשפט כי התובעת תיקנה את הטעות בכך שלא צירפה את הסכם ההלוואה לבקשת ההוצאה לפועל, שכן ההסכם צורף לתצהיר העד העיקרי של התובעת. לגופו של עניין, הנתבע הודה בקבלת הכספים, ומאחר שלא הציג גרסה ברורה לגבי הריבית שנתבעה ממנו, קיבל בית המשפט את תביעת התובע במלואה. כמו כן הורה השופט על החייאת הליכי ההוצאה לפועל, העברת כספי פיקדונות בית המשפט לתיק ההוצאה לפועל, וחייב את הנאשם בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים.