ת"א 3262/01

תקציר

התובעת, חברת בנייה, תבעה את מדינת ישראל בגין הפרת חוזה, שהובילה לקריסתה הכלכלית ולחדלות פירעון. התובעת התקשרה בשני הסכמים עם משרד הבינוי והשיכון לביצוע עבודות תשתית באתרי חירום בשדרות ובדימונה, עקב קליטת העלייה ההמונית מברית המועצות. התובעת טענה כי המדינה עיכבה את ביצוע העבודות וגרמה לה להפסדים כספיים כבדים, ודרשה פיצוי בסך של כ-47 מיליון ₪. התובעת טענה כי המדינה לא הכינה תוכניות עבודה מסודרות, לא תיאמה את עבודת הקבלנים השונים באתרים ועיכבה את שחרור הערבויות הבנקאיות שלה, דבר שהוביל להפסדים כספיים נוספים. עוד טען התובע כי הממונה שמינה המדינה בפרויקט דימונה פעל בחוסר מקצועיות ובחוסר תום לב, וכי המדינה לא שילמה את מלוא התמורה המגיעה לתובע. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התנהלותה הלקויה והרשלנית של התובעת גרמה לעיכוב בביצוע העבודה ולנזקיה. בית המשפט לא מצא ראיות להפרת חוזה כלשהי מצד המדינה. באשר לפרויקט שדרות, מצא בית המשפט כי התובעת עיכבה את ביצוע עבודתה ולא הקצתה לה את המשאבים הדרושים, וכי השינויים בתוכניות ובעבודתם של קבלנים אחרים לצידה אינם מצדיקים את העיכובים הארוכים. בית המשפט קבע כי יש לדחות את טענות התובעת בדבר הוצאות הניהול שהוציאה לאורך תקופת הביצוע, שכן השיהוי לא היה מוצדק, ומאחר שהתובעת לא הקצתה לאתר את המשאבים הנדרשים לאורך כל תקופת הביצוע. בעניין פרויקט דימונה קבע בית המשפט כי טענות התובעת כי התנהלות המפקח באתר הייתה בלתי מקצועית ובלתי סבירה נדחו, שכן מהראיות עולה כי המפקח פעל במקצועיות ואף ניסה לסייע לתובעת לעמוד בלוחות הזמנים. עוד קבע בית המשפט כי טענות התובעת כי המדינה לא פעלה באופן מקצועי במהלך ביצוע הפרויקט ודרשה ממנה לבצע עבודות מחוץ לתחום התחייבויותיה נדחו, שכן העיכובים נבעו בעיקר מהתנהלותה הלקויה של התובעת ואי הקצאת משאבים מתאימים. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא נדרשה לבצע כל עבודה מחוץ לתחום חובותיה, וכי המדינה שילמה לה את מלוא מלוא עבודתה. בנוסף, קבע בית המשפט כי טענות התובעת בדבר אי החזרת הערבויות הבנקאיות וההוצאות הנלוות שנגרמו לה נדחו, שכן התובעת לא הוכיחה את היקף נזקה. גם תביעת התובעת לקריסה וחדלות פירעון נדחתה, שכן התובעת לא הוכיחה כל הפרה של ההסכמים על ידי המדינה. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 250,000 ₪ בתוספת מע"מ.