רע"א 9057/05

תקציר

במקרה של נדרה אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל ואברהם אברג'יל, ביקשו המבקשים, נדרה ואברהם אברג'יל, לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין חכירת נכס מוגן להשכרה. הנכס המדובר, המשמש את המבקשים מאז שנת 1958, הושכר במקור לאברהם אברג'יל על ידי עמידר בשנת 1958 למגורים. הסכם השכירות תיאר את הנכס כדירת Class A עם 2 חדרים. המבקשים טוענים כי הם משתמשים בחצר הנכס באופן בלעדי מאז וכן משתמשים בבניין סמוך לתיקון מכוניות וגרוטאות מתכת החל משנת 1974, בידיעתו ובהסכמתו של עמידר. מינהל מקרקעי ישראל (המשיב מס' 1) הגיש בשנת 1995 תביעה לפינוי המבקשים מכל הנכס, אך בית משפט השלום דחה את התביעה מחוסר ראיות. על פסק דין זה הוגש ערעור, והתיק הוחזר לבית משפט השלום להמשך בדיקה. בסופו של דבר קבע בית משפט השלום כי המבקשים הם דיירים מוגנים ולא ניתן לפנותם מבית המגורים עצמו, אך חוזה השכירות אינו חל על החצר או על שטחים אחרים, וניתן לפנותם ממקומות אלה. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה. גם בקשתם של המבקשים לחופשה כדי לעתור לבג"ץ נדחתה בנימוק שהיא לא עוררה שאלות בעלות משמעות משפטית מעבר לאינטרסים של הצדדים המעורבים. בית המשפט מצא כי פרשנותן של הערכאות הנמוכות יותר להסכם השכירות, שכללה רק את דירת המגורים, הייתה מוצדקת. זאת ועוד, החלטותיו הראייתיות של בית המשפט המחוזי בעניין מפת המצב והרחבת החזית היו פרוצדורליות ולא הצדיקו ערעור שלישי. גם טענות המבקשים בדבר הדיירות המוגנת והפיצוי בגין פינוי נמצאו חסרות שחר, שכן בית המשפט הכיר במעמדם כדיירים מוגנים אך רק לגבי דירת המגורים. ככלל, פסק הדין אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר וקבע כי השימוש שעשו המבקשים במקרקעין שמעבר לשטח המגורים אינו מוגן.