עמ"ת 49930-05-22

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון לשחרר את המשיב, שהואשם בפריצה וכניסה וגניבה, לקהילה טיפולית בתנאים מגבילים במקום להחזיקו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. בית משפט קמא קבע בעבר כי קיים די חומר חקירה לביסוס עילה לכאורה נגד המשיב, אך קיימים קשיים ראייתיים ניכרים הנוגעים להתנהלות היחידה החוקרת. המדינה טענה כי קיימת עילה למעצרו של המשיב בשל היותו מסכן את הציבור, וכי אין אמצעים חלופיים שיכולים לתת מענה לסכנה זו. בתוך כך, ביקש בא כוח המשיב לקיים את החלטות בית משפט קמא, תוך ציון הזמן שחלף מאז מעצרו, חולשות הראיות נגדו והסתמכותו על האפשרות להשתחרר לתוכנית שיקום. לאחר עיון בטענות, מצא בית המשפט כי יש לקבל את הערעור ולעצור את המשיב. בית המשפט ציין כי די בראיות שהציגה המדינה, וכל מחדלי החקירה לא ערערו אותה באופן משמעותי. יתר על כן, היו סיבות משכנעות למעצרו של המשיב: עברו הפלילי המשמעותי, חומרת האישומים, אי השתתפותו במאמצי השיקום בעבר וההמלצה השלילית של שירות המבחן. בית המשפט הדגיש גם את מעמדו של המשיב כעבריין סדרתי ואת חוסר שיתוף הפעולה שלו עם ניסיונות שיקום קודמים. מתן אמון במשיב כעת, טען בית המשפט, יהיה קשה, במיוחד נוכח כוונותיו הרציניות ששידר. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים הוא דרך הפעולה הראויה, ולפיכך הורה על מעצרו והחזיר את תיק החקירה לידי המדינה.