בש"א 1253/00

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בחברה פרטית, ש. אישי, שעיקר פעילותה היא של לשכת עבודה פרטית וקבלן חברת כוח אדם. החברה החזיקה ברישיונות לפעילות זו שהיו אמורים להתחדש. עם זאת, משרד העבודה והרווחה הודיע לחברה כי החידושים יעוכבו עד להשלמת בדיקת פעילות החברה. החברה פנתה לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה לצו מניעה זמני והגישה כתב תביעה נגד משרד העבודה, בטענה כי נשללה מהם הזכות לטעון נגד התליית רישיונותיהם, דבר המנוגד לכללי הצדק הטבעי. במהלך השימועים התברר כי החברה כבר קיבלה הזמנה לשימוע בנושא ואף נכחה בו. כמו כן, נמצא כי החברה המשיכה לפעול ללא רישיון תקף ולא גילתה מידע זה לבית המשפט. בית המשפט קבע כי תביעת החברה התיישנה, שכן הדיון שביקשה כבר התקיים, והחברה מיצתה את זכות הטיעון שלה. בנוסף, בית המשפט מצא כי החברה פעלה שלא כדין בכך שפעלה ללא רישיון תקף והפגינה חוסר תום לב בכך שהסתירה מבית המשפט עובדות מהותיות. בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת החברה ותביעתה והדגיש כי הן מבוססות על מידע מיושן. בית המשפט אף הורה לחברה להפסיק לאלתר את כל פעילותה, ללא רישיון, ופסק למשיב הוצאות בסך 40,000 ₪. ההחלטה שלא לחדש את רישיון החברה לפעול כקבלן כוח אדם נותרה בעינה.