מ"ח 5927/03

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה למשפט חוזר מכמה שיקולים. ראשית, חוות דעת המומחה שהוצגה בנוגע לחוק הרוסי אינה תומכת בטענת המבקש כי החלטת פלנום אוסרת באופן מוחלט על הטלת עונש מוות בגין תיק הרצח שלהם. החלטת פלנום מתווה קווים מנחים לגזירת הדין בתיקי רצח ואינה קובעת כללים מוחלטים המגבילים את סמכות הענישה של בתי המשפט בישראל. שנית, חומרת פשעו של המבקש, הכרוך בתכנון קפדני ובאכזריות, מצדיקה עונש מוות, שהוא עדיין עונש אפשרי ברוסיה בגין רצח, למרות שהושעה במוסקבה בשל אילוצים תקציביים. גם הטיעון החלופי לעונש מקסימלי מופחת ברוסיה אינו נתמך, שכן עונש המוות הוא עונש חוקי שם. החוק הישראלי, בהתאם לסעיפים 14(ג) ו-15(ב) לחוק העונשין, נועד להבטיח עונש שאינו חמור מזה שניתן להטיל במדינה שבה בוצעה העבירה, שאינו מוגבל למאסר. עונש מוות, אף שהוא מפוקפק מבחינה מוסרית, הוא עונש לגיטימי במקרה זה ואינו סותר את עקרון אחידות הענישה. לבסוף, עקרון אחידות הענישה אינו חל על התאמת העונשים בין מערכות המשפט השונות, במיוחד בהתחשב בעונש מאסר העולם החובה הקבוע במשפט הישראלי בגין רצח בכוונה תחילה. עונש מאסר העולם שגזר בית המשפט המחוזי, שהוא הולם ומידתי לחומרת העבירה, יעמוד אפוא, והבקשה למשפט חוזר תידחה.