עת"מ 38975-12-13

תקציר

העותר, תושב בלתי חוקי, טען כי הוא בעל אזרחות אריתראית ולכן ראוי להגנה על פי הדין הישראלי. עם זאת, המשיב (המדינה) החליט כי העותרת אינה אריתראית אלא קשורה בעיקר לאתיופיה, החלטה עליה ערערה העותרת יחד עם סירובה של המדינה לשחררה ממעצר. אחת הטענות שהועלו היא כי העתירה נדחית ויש לדחותה, בנימוקים אלה בלבד, שכן היא תוקפת החלטות שהתקבלו לפני חודשים. העותרת לא הצליחה לספק הוכחות מספקות לזהותה האריתראית למרות ראיונות ושימועים רבים, ובמקום זאת הפגינה חוסר ידע על אריתריאה ואף סתרה את עצמה לאורך זמן. רשויות המדינה, בהכשרתן המיוחדת, מצאו את טענותיה של העותרת בלתי סבירות והגיעו למסקנה כי היא לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. כמו כן, נטען כי העותרת הסתננה לישראל לצורך עבודה ולא בשל רדיפה כלשהי בארץ מוצאה, ובקשתה למקלט נדחתה. מאחר שהעותרת לא שיתפה פעולה בבירור זהותה ובהקלה על הוצאתה מישראל, קובע החוק כי אין לשחררה ממעצר. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת המדינה, מוצא את החלטות המשיב סבירות ונקיות מכל פגם, ומורה כי כל צד יישא בשכר טרחתו.