ת"פ 5615-07-11

תקציר

השופט הודיע על זיכויו של הנאשם מהאישומים של תקיפה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין מחמת ספק סביר. בכתב האישום נטען כי הנאשם דקר את המתלונן, בן דודו, בעקבות הערה על נהיגתו הפזיזה בסמוך לביתו של המתלונן. עדי התביעה המרכזיים היו המתלונן ואביו ואחיו, שטענו כי היו עדים לאירוע וזיהו את הנאשם כתוקף. עם זאת, השופט מצא את עדויותיהם כבלתי אמינות, בלתי עקביות ומלאות סתירות, המעידות על חוסר אמינות. הם לא הצליחו לספק מניע משכנע לתקיפה, וגרסותיהם לאירועים היו שונות מהותית זו מזו ומגרסת הנאשם. יתרה מכך, השופט מתח ביקורת על חקירת המשטרה על מחדליה, לרבות היעדר חיפוש יסודי אחר ראיות דם ואי עימותו של המתלונן עם טענת השווא בדבר הודאת הנאשם. גם הנאשם ובני משפחתו הציגו עדויות סותרות, אך לא היה בהן די כדי לגבור על הספק הסביר שיצרה חולשת התביעה. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי אמנם קיים חשד כבד סביב מעורבותו של הנאשם, אך הראיות אינן עומדות בסטנדרט שמעבר לספק סביר הנדרש להרשעה פלילית, מה שהוביל לזיכויו של הנאשם.