רמ"ש 57283-01-24

תקציר

בית המשפט דחה בקשה לסעד זמני בשל היעדר הלימה רעיונית בין הסעד המבוקש לבין התביעה העיקרית, וכן בשל היעדר זיקה בין הצדדים המעורבים בהליך העיקרי לבין אלה ששמם צוין בבקשה. המבקש ביקש סעד זמני כנגד משיב שלא היה צד להליך העיקרי ולא הייתה לו זיקה משפטית לחברה המעורבת, והבקשה לא עמדה בדרישות החוק למתן סעד כאמור. ההחלטה התבססה גם על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות של בית משפט קמא, אשר שמע את גרסאות הצדדים. זאת ועוד, המבקש לא עמד בהצלחה בנטל ההוכחה בדבר הנזק שנגרם, והבקשה נגועה בחוסר תום לב ושיהוי. בהתחשב בשיקול הדעת שהוקנה לבית משפט קמא בבואו להכריע בבקשות לסעד זמני ובהיקפה המצומצם של הביקורת בערעור, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק חריגה מהכללים שנקבעו. לבסוף, מצא בית המשפט כי בקשתו החלופית של המבקש לעניין הוצאות משפט אינה מוצדקת, שכן מדובר בסוגיה הנתונה לשיקול דעתו של בית משפט קמא וההוצאות שהוערכו אינן בלתי סבירות. משכך, נדחתה הבקשה לסעד זמני, ובקשת רשות הערעור נדחתה.