דב"ע 391/97
פסק-דין עבודה ארצי
תקציר
התיק נסוב סביב תביעתם של המערערים לזכאות לקבלת קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי. המערערים, המתגוררים כיום בארצות הברית, טענו כי לשהותם בארה"ב היו טעמים אובייקטיביים וכי יש להכיר בהם כתושבי ישראל. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתם בנימוק שאינם תושבי ישראל. בית הדין לעבודה דחה את תביעתם, והוביל לערעור זה. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי תנאי התושבות לקבלת הטבות ביטוח לאומי בישראל מבוססים על מערכת יחסים יציבה ולא זמנית בין המבוטח למדינה. המונח "תושב ישראל" אינו מוגדר בחוק ונקבע על סמך הדין העברי והראיות שהוצגו. כמו כן, ענף ביטוח זקנה בחוק הביטוח הלאומי חל על מי שהם תושבי ישראל בהגיעם לגיל הזכאות, ותושבות היא תנאי מוקדם לזכאות. מאחר שהמערערים לא עמדו בדרישות התושבות, נדחתה תביעתם. עוד קבע בית המשפט כי חוקי היסוד האחרונים בדבר כבוד האדם וחופש העיסוק אינם חלים רטרואקטיבית על מקרה זה. סגן הנשיא י' אליאסוף הדגיש כי שינוי מעמד המגורים של המערערים עלול להוביל לזכאות לקצבת זקנה ודחה את הערעור.
חקיקה מקושרת
דב"ע 391/97 מיכאל חלמיש נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי (25.11.1998)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.