ע"ש 122/00

תקציר

בעל טחנת קמח ערער על הארנונה שנגבית על הנכס שלהם בתל אביב, ובמיוחד על התעריף החל על ממגורת תבואה במקום. הממגורה המדוברת אחסנה תבואה לפני טחינתה לייצור קמח, והבעלים טען כי מאחר והיא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מתהליך ייצור הקמח, יש לחייבה במס בשיעור זהה לשאר מתחם הטחנה. עם זאת, העירייה טענה כי יש למסות כל חלק בנכס בהתאם לשימוש הספציפי שלו. ועדת הערר פסקה מלכתחילה לטובת בעל הטחנה המשיב, אך ערעורה של העירייה על פסק דין זה התקבל. הממגורה נקבעה כישות פונקציונלית נפרדת, המשרתת את מטרת האחסנה בלבד, ולכן יש לחייבה במס בנפרד בשיעור הקבוע לממגורות בצו הארנונה. החלטה זו התבססה על פסיקה שתמכה בתפיסה כי ניתן למסות חלקים שונים של מתקן רב-תכליתי בנפרד, ועל העיקרון כי יש לכבד סיווגים ספציפיים בצו המס. ככזה, יש למסות בהתאם את הממגורה, בהיותה מתקן אחסון עצמאי, למרות שהיא מחוברת פיזית לטחנה. השופט דחה את ערעור הבעלים, אישר את זכותה של העירייה לגבות את שיעור המס הנפרד ולפסוק להם הוצאות.