רע"א 395/24

תקציר

פסק הדין נשוא הערעור נובע ממחלוקת על הסכם שכירות בין משכיר משיב לבין שוכר מבקש. השוכרת טענה כי היא זכאית לחזקה כי שילמה דמי מפתח, שהמשכיר הסתיר לכאורה, ולכן אינה חייבת למשכיר תשלומי דמי שכירות נוספים. בית המשפט להשכרה בחיפה הסכים תחילה עם השוכר, אך בערעור הפך בית המשפט המחוזי בחיפה החלטה זו וטען כי השוכר לא שילם דמי מפתח. לאחר מכן ערער השוכר לבית המשפט העליון, והעלה חמש טענות הגנה, בהן שיהוי, התיישנות, נזק ראייתי והתעשרות שלא כדין, שלא נדונו בערכאות הנמוכות יותר. לאחר שבחן את כתבי היד שהוגשו על ידי שני בעלי הדין, מצא בית המשפט העליון צדק בטענת השוכרת כי נפגעה זכותה להציג את טענותיה בפני הערכאות קמא. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור באופן חלקי, תוך שהוא דוחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזיר את התיק לבית המשפט לשכירות לדיון נוסף בטענות ההגנה החלופיות של השוכר. החלטה זו תהווה ממצא חד משמעי. הוצאות ההליך השוטף והוצאות בפני בית המשפט המחוזי יובאו בחשבון בתום ההליכים בבית המשפט לשכירות.