ת"א 1224/05

תקציר

בעלת נכס מסחרי בצפת הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי נגד העירייה, בטענה כי דליפות ביוב לשטחה פוטרות אותה מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. היא גם דרשה פיצוי כספי על הפסדים שנגרמו לה לכאורה בעקבות ההדלפות. העירייה הכחישה את קיומן של נזילות ואת ההסכמים לתיקונן, וטענה לרשלנות התובעת ואי השכרת הנכס. בית המשפט מינה מומחה לבחינת המחלוקת. בעוד המומחה מצא ליקוי במערכת הביוב, בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה די הצורך כי הפגם גרם נזק לרכושה, או כי הנזק גרם לכך שהנכס אינו ראוי למגורים - דרישה לפטור ממס לפי סעיף 330. כמו כן, עבודות האיטום של התובעת שללו את טענתה כי מקור הבעיה הוא מערכת הביוב הציבורית. השופטת גם פסלה את הראיות שהציגה התובעת בנוגע לטיבו של הנוזל שחדר לנכס, וקבעה כי לא הוכיחה שמדובר במי ביוב. באשר להסכמים, קבע בית המשפט כי ראיות התובעת - הודעות חד צדדיות - אינן מוכיחות קיומם של הסכמים בין הצדדים. לפיכך פסק השופט לטובת העירייה, וציין כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי הן לסעד הצהרתי והן לפיצוי כספי. התובע חויב לשלם את הוצאות המשפט של העירייה ואת שכר טרחת עורך הדין.