ת"פ 40234/06

תקציר

שני נאשמים הורשעו בנשיאת מטען חבלה מאולתר ובחבלה מכוונת ברכב שהיה שייך למעסיקיהם לשעבר. בית המשפט שקל את חומרת העבירה, את הסיכון הפוטנציאלי של המטען ואת הרישום הפלילי של הנאשמים. בעוד התביעה ביקשה עונש מחמיר קרוב למקסימום הקבוע בחוק, ההגנה ביקשה עונש מתון יותר, תוך הדגשת היעדר מניע ברור, הנזק המינימלי שנגרם והחרטה של הנאשמים. השופט הסכים כי הנסיבות מצדיקות ענישה חמורה, אך לא במידה שביקשה התביעה. בהתחשב בצורך בהרתעה, גזר השופט על כל אחד מהנאשמים חמש שנות מאסר, ועוד 18 חודשי מאסר על תנאי לאחד הנאשמים. עוד קבע השופט כי עונש מאסר על תנאי קודם שהוטל על אחד הנאשמים פקע ואינו ישים במקרה זה. חומרת העבירה, הסכנה הפוטנציאלית לשלום הציבור והצורך בהרתעה היו גורמים מרכזיים בפסק הדין. השופט הדגיש את הסיכון הממשי הנשקף מהמטען, למרות שלא גרם לנזק רב, ואת הנחתו המכוונת של המטען בסמוך לרכבם של הקורבנות. כמו כן נלקחו בחשבון הרשעותיהם הקודמות של הנאשמים, לרבות אחת בעבירת נשק. השופט הטיל עונש חמור, במטרה להרתיע מפני מעשים דומים בעתיד, אך נמנע מלהטיל את העונש המרבי.