בג"צ 8106/21

תקציר

שתי חברות שפעלו כקבלן שירותי ניקיון והעסיקו מבקשי מקלט שנכנסו לישראל שלא כחוק והוגדרו כ"מסתננים", עתרו לבית הדין נגד פסיקת בית הדין הארצי לעבודה. המחלוקת נסבה לתיקון מס' 18 לחוק עובדים זרים, שחייב הפקדה חודשית - שתשולם רק עם עזיבתו של העובד את ישראל - לחשבון פיקדון, בשיעור של 16%. הסכם קיבוצי כללי וצו הרחבה חייבו מעסיקים בענף הניקיון להעביר תשלומים לקופת עובדיהם בשיעור גבוה יותר של 23.33%. בית הדין לעבודה פסק לטובת העובדים, והורה למעסיקים לשלם את ההפרש בין סכום הפיקדון לבין תנאי ההסכם הקיבוצי. המעסיקים טענו כי הפקדת הסכום הנקוב בתיקון פוטרת אותם מהפרשות סוציאליות נוספות. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור והדגיש כי מטרת התיקון אינה לצמצם את האחריות הכלכלית של המעסיקים, וכי לשונו הברורה של החוק תומכת בעמדת העובדים. בית המשפט קבע כי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה חלים על עובדים זרים, לרבות "מסתננים", וכי על המעסיקים מוטלת החובה להפקיד עבור העובדים הפקדות לקרן השתלמות. עתירת המעסיקים לבג"ץ נדחתה, שכן בית הדין לא מצא טעות משפטית או שיקולי צדק להתערב בפסיקת בית הדין לעבודה, במיוחד לאור מומחיותו בתחום יחסי העבודה. בכך קיבל בג"ץ את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ודחה את העתירה מבלי להידרש לתגובת המשיבים.