רמ"ש 4409-09-22

תקציר

השופטת בחנה ביסודיות את כתבי הטענות, הסיכומים וההחלטות הנוגעים לסכסוך הורי בו מעורבים ילדים קטינים. הם הגיעו למסקנה כי הילדים כבר נפגעו נפשית והתפתחותית, והחלטת בית משפט קמא להרחיקם מאמם ולהפקידם תחת השגחת אביהם הייתה מוצדקת, אם כי אולי באיחור. האם הוצגה כדמות של כל טוב, בעוד האב עבר דמוניזציה, כשהילדים מדקלמים סיפורי התעללות שנראו מתוסרטים. השופט אבחן את המצב כמקרה מובהק של ניכור הורי פתולוגי, כאשר השפעתה של האם הובילה להתפתחות שנאת הילדים כלפי האב. בית המשפט, שפעל לטובת הילדים, החליט שלא לשמוע את הילדים ישירות, שכן קולם שימש כלי בידי ההורה המנכר. ההערכה הפסיכולוגית של האם, שסבלה מהפרעות אישיות קשות, חיזקה את הרעיון שהיא מהווה סיכון לרווחתם הרגשית של הילדים. השופטת שיבחה את טיפולו של בית המשפט קמא בתיק, שהתאפיין בזהירות ובשיקול דעת, והסכימה כי יש להותיר את המסגרת החינוכית של הילדים על כנה כדי למזער הפרעות נוספות. בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע נדחו, והאם חויבה לשלם לאב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. החלטה זו נועדה להעביר מסר של תמיכה בסמכותו של בית המשפט קמא במקרים של סכסוך גבוה, תוך הדגשת הצורך בפעולה תקיפה להגנה על הילדים המעורבים.