ע"פ 46367-03-12

תקציר

הערעור מתייחס להרשעה בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו. העובדות הן כי המערער נראה על ידי שני שוטרים חוצים כביש ברמזור אדום וניגשו אליו על מנת להנפיק דו"ח. המערערת סירבה למסור את תעודת הזהות שלה והפכה עוינת, דבר שבית המשפט מצא כמהווה שיבוש. המערערת טענה כי לא היה מקום להרשיע אותה משום שסירובה למסור את פרטיה אינו עבירה פלילית, וסירובם של השוטרים להזדהות תחילה הצדיק את התנהגותה. עוד טענה כי זכותה לסרב למסור את פרטיה מכוח החיסיון מפני הפללה עצמית. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, ואישר כי התנהגותה של המערערת נופלת בגדר עבירה של הפרעה לשוטר וכי חלה עליה חובה חוקית למסור את פרטיה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי בעוד התנהגותו של המערער יזמה את האירוע, פעולות השוטרים, ובפרט ביצוע חיפוש בעירום שלא כדין, תרמו אף הן להסלמתו. השופטים הדגישו כי המשטרה הייתה צריכה לנהוג אחרת, במיוחד בהתחשב בכך שחובתה לפעול על פי החוק. הם ציינו את הנסיבות המקלות, לרבות עברו הפלילי הנקי של המערערת, מצבה הכלכלי הקשה והנסיבות הסובבות את מצבו הבריאותי של בנה. באיזון בין האינטרס הציבורי בהרשעה לבין נסיבותיו האישיות של המערער, החליט בית המשפט לדחות את הערעור על הכרעת הדין אך קיבל את הערעור על גזר הדין. בסופו של דבר אושרה ההרשעה, אך הקנס בוטל, ותקופת ההתחייבות הכספית של המערער הופחתה לשנה.