בר"ע 33466-10-17

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה להארכת מועד לערעור על פסק דין בשל שיהוי ניכר. על פי התקנות, יש להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שהיה במקרה זה ביום 7.10.2016. "ערעורו" של המבקש הוגש ביום 19.10.2017, כמעט שנה מאוחר מדי. המבקש לא סיפק הצדקה משכנעת לעיכוב. הטענה העיקרית שהוצגה הייתה כי המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הדין, אשר לדעתם הייתה צריכה "לעצור" את השעון להגשת ערעור, אולם על פי תקדים בית הדין לעבודה לא כך הדבר. בנוסף, פסק הדין לא ניתן "במעמד צד אחד" כפי שנטען על ידי המבקש. גם טענותיו הבריאותיות של המבקש וסיכוייו להצליח בערעור לא נחשבו להצדקה מספקת, במיוחד נוכח היעדר מסמכים רפואיים תומכים. השיהוי המהותי פוגע באינטרס של המשיב בסופיות ההליך. משכך, אינטרס סופיותו של המשיב גובר על חוסר ההצדקות המספקות של המבקש, מה שמוביל לדחיית הבקשה להארכת מועד.