ת"א 17452-04-21

תקציר

פסק הדין דוחה את מרבית טענות התובע והתובע שכנגד, שהיו מעורבים בתחרות עסקית למכירת מדרסים, בשל אי הבאת ראיות מספיקות. בכלל זה, תביעות בגין גניבת עין, עוולת לשון הרע, פגיעה בפרטיות ופגיעה ברכוש. התובע שכנגד חויב לפצות את התובע בגין לשון הרע בסך 30,000 ₪, בגין התבטאויות שנאמרו בדבר שריפת קשריו הנטענת של התובע עם קופות החולים ואלימות, המהוות לשון הרע בנסיבות העניין. השופטת מדגישה את הצורך בהערכה אובייקטיבית של השפעת הפרסומים, ובמקרה זה ההשפעה הפוגענית לא הייתה משמעותית דיה כדי להוות לשון הרע. עוד מציינת ההחלטה כי אל לה לבתי המשפט להתערב בקביעת עליונותם של מוצרים בתחרויות עסקיות, ומדגישה כי תפיסות הפגיעה הסובייקטיביות של הצדדים אינן מספיקות לפסיקה. כמו כן, הצבת כרטיסי ביקור ורול אפ בסמוך לחנויות לא היוותה גניבת עין, ועניין מיקום הרול אפ לא היה עוולה נזיקית מכל סוג שהוא. פסק הדין נועד לאזן בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב בהקשר של תחרות עסקית, והסכום שנפסק בגין לשון הרע משקף את נסיבות המקרה.