סע"ש 34026-09-17

תקציר

בית הדין מצא כי התובע לא הצליח להוכיח שמר סולמי היה מעסיקו בתקופת ההעסקה הנטענת. מהראיות עולה כי לחברה של מר סולמי, נופר ולינוי, היה חוזה עם דניה סיבוס למתן שירותי קבלנות משנה, אך העבודה בוצעה על ידי קבלני משנה. התובעת קיבלה תלושי שכר מחברות אחרות, לא מנופר ולינוי, ולא הציגה כל ראיה אובייקטיבית ליחסי עבודה עם נופר ולינוי. בנוסף, התובעת לא הוכיחה את העילה להרמת מסך ההתאגדות ולהטלת אחריות אישית על מר סולמי לחובות החברה. למרות שבית המשפט הכיר בהרשעתו של מר סולמי בעבירות כלכליות, הוא לא ביסס קשר בינו לבין התובע. במקרה זה, בניגוד למקרים אחרים בהם היה מעורב מר סולמי, התובע לא הצליח להוכיח כי הועסק באמצעות חברות בבעלות מר סולמי, והראיות לא תמכו בטענתו. תלושי השכר שהוצגו היו של חברות שהוסרו מאוחר יותר מהתביעה, ולא זומנו נציגים של חברות אלה להעיד. ככלל, אין די בעדותו של התובע ובעדויותיו שתבעו אף הם את מר סולמי כדי לבסס יחסי עובד-מעביד. לפיכך, התביעה נגד מר סולמי נדחתה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבות. על פסק הדין ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו.