רע"א 7687/18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשת רשות ערעור על הפרת הוראה המחייבת הפקדת ערבות לגביית הוצאות על ידי חברה בע"מ לפי סעיף 353א לחוק החברות. סוגיה משפטית זו נותרה בלתי פתורה בהחלטות סותרות בבתי המשפט המחוזיים. ההחלטה מעניקה רשות ערעור, רואה בבקשה ערעור ומקבלת אותה. בית המשפט מתווה את המסגרת המשפטית לדרישת ערבויות בהליכים להבטחת תשלום הוצאות פוטנציאליות, תוך שימת דגש על האיזון בין הרתעת תביעות סרק לבין הבטחת גישה לערכאות. סעיף 353א חל בעיקר על תביעות של חברות בע"מ, ומחזק את תצהיר הערבות להגנה על הנתבעים מפני הוצאות שאינן ניתנות להחזר. להבדיל מכללים פרוצדורליים אחרים, סעיף 353א נעדר תוצאה מפורשת של אי-ציות, שבית משפט קמא פירש כעיכוב הליכים בלבד. עם זאת, בית המשפט חולק על כך, ומדגיש כי אי ציות עלול להוביל לדחיית התביעה כדי לחזק את הציות לצווי בית המשפט ולהבטיח הליכים שיפוטיים יעילים. ההחלטה מדגישה את הצורך בהרמוניה חקיקתית ובפרשנות עקבית, ומציעה כי היעדר סנקציות מפורשות בסעיף 353א מחייב השלמה שיפוטית לשם הגשמת תכלית אכיפתו. זה כולל ביטול הליכים שאינם תואמים, ובכך בהרמוניה עם כללים פרוצדורליים קשורים. בית המשפט מדגיש את הדרישות המחמירות יותר של סעיף 353א לחברות בהשוואה ליחידים בשל אחריותן המוגבלת, במטרה למנוע ניצול לרעה של אישיות משפטית כדי להתחמק מתשלום הוצאות. לבסוף, במקרה דנן, רשאים למשיב 30 יום להפקיד את הערבות הנדרשת; אי ביצוע פעולה זו יביא לדחיית ערעור המס. ההחלטה מתיישבת גם עם הנורמות הפרוצדורליות אך מזהירה מפני העברת אחריות האכיפה מבתי המשפט לתובע. בית המשפט מבקש לפרש את תכלית הסעיף תוך הקפדה על קיום ללא דחייה קשה, תוך כיבוד כוונת המחוקק המונחת ביסודה.