ע"א 7085/98

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשת החברה להאריך רטרואקטיבית את המועד האחרון להגשת ערעור, אשר נדחית משני טעמים עיקריים: נורמות פרוצדורליות ונסיבות ייחודיות סביב כל תוכנית חיסכון. באופן מסורתי, ערכאות ערעור אינן מאריכות מועדים להגשת ערעורים במהלך דיונים, ויש לדון בהם בנפרד מול הרשם. בנוסף, נסיבות שונות בין תוכניות חיסכון אינן מאפשרות לדעת בוודאות אם ניתן להצדיק הארכה בשל הליכים תלויים ועומדים. בית המשפט מזהה הבחנה בין "פסק דין חלקי" לבין "החלטה אחרת", ומציע מינוח מדויק יותר. פסקי הדין מתמקדים באחריות לשחזור הקשורה לעובדות הייחודיות של המקרה ולא כדוקטרינה משפטית רחבה יותר. השופט אנגלרד והשופט לוי דנים בסוגיה של חיוב שלא כדין של לקוחות הבנקים בגין שירותים, ובפרט תוכניות חיסכון הקשורות לשירותים בנקאיים אחרים. חוק הבנקאות הרלוונטי אוסר על התניית שירותים אלא אם קיים קשר עסקי סביר, מה שהופך את ההפרות לפליליות פוטנציאליות ופותח תביעות לפי דיני הנזיקין. בית המשפט מציע לנתח פיצויים המבוססים על אחריות נזיקית ולא על חוסר תוקף חוזי, הכרוך בעקרונות מורכבים של בטלות והשבה (rewellity). האחריות הנזיקית ממוסגרת בעיקר סביב מורכבויות סיבתיות, תוך הבחנה בין תרחישים שבהם ללקוח היה או לא היה כסף לרכוש תוכנית חיסכון. בית המשפט מדגיש את האתגרים בהוכחת הסיבתיות ואת האופי ההיפותטי של הערכת נזקים. פסק הדין מסתיים בבחינת מסגרות תגמול אפשריות, תוך דחיית יישום נוקשה של עקרון עשיית עושר ולא במשפט ללא זיקה סיבתית ברורה לרווחי הבנקים מכספי הלקוחות. ככלל, פסק הדין שם דגש על היצמדות פרוצדורלית, הערכות מקרה פרטניות ופיצויים ישימים על פי נורמות נזיקיות מבוססות.