ע"א 6989/09

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעת הרשלנות הרפואית של המערערים נגד בית החולים אל-מקאסד ומדינת ישראל, והורה למערערים לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. המערערים טענו לשורה של מחדלים מצד בית החולים, לרבות אי העלאת האפשרות לדילול עוברים, אי ביצוע ניתוח קיסרי וטיפול רשלני בעובר במהלך הלידה ולאחריה. עוד טענו כי המדינה התרשלה בפיקוח על בית החולים. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את התביעה נגד בית החולים, וקבע כי פגע באוטונומיה של המערערת-האם ובזכויותיה לפי חוק זכויות החולה, והורה לו לשלם לה סכום גלובלי של 150,000 ₪. בית המשפט דחה את התביעה נגד המדינה. העניין הגיע פעמיים לפתחו של בית המשפט העליון. ראשית, לגבי שתי החלטות ביניים של בית המשפט המחוזי, שהוחזרו אליו לעיון מחדש. שנית, הוגשו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו הסופי של בית המשפט המחוזי, אשר הביא את בית המשפט העליון לדחות את הערעור שכנגד ולקבוע כי אין להיעתר לערעור נגד המדינה. בית המשפט העליון שמר על זכויות המערערים בנוגע לפסק דינו של בית המשפט המחוזי לאחר הדיון השני, שהוביל לערעור הנוכחי. הסוגיות העיקריות הן אי העלאת האפשרות לדילול עוברים, שאלת הרשלנות וקיומו של נזק ראייתי. בית החולים הפר את חובתו ליידע את המערערים על דילול העוברים, אך לא נמצא קשר סיבתי בין הפרה זו לבין הנזק שנגרם – מות ארבעת יילודיו של המערער. אשר לטענת הרשלנות בביצוע לידה נרתיקית במקום ניתוח קיסרי, קיבל בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הבחירה סבירה וכי המערערים לא הוכיחו כי ניתוח קיסרי היה משנה את התוצאה. נמצא כי בית החולים פגע באוטונומיה של המערערת-האם, אך פסיקת הנזק הייתה ראויה. גם טענות המערערים בדבר טיפול רשלני בעובר במהלך הלידה ולאחריה נדחו, שכן לא הוכיחו קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק. קיומו של נזק ראייתי לא היה בו די כדי להעביר את נטל ההוכחה, שכן המשיבים עמדו בנטל שכנוע כלשהו. לפיכך נדחה הערעור, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי נותר על כנו. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.