ע"א 2823/02

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל (המשיב) הגיש תביעה לפינוי המערערים מחלקת מקרקעין. המערערים טענו כי עומדת להם זכות להחזיק במקרקעין על בסיס רכישתם מצד שלישי, הסכם חכירה והשקעות שביצעו בקרקע. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערים לא הביאו ראיות לטענתם. נקודת המוצא הייתה כי המינהל הוא הבעלים של הקרקע, ועל כן על המערערים מוטל נטל ההוכחה, בו לא עמדו בכך. הרכישה מצד שלישי לא העניקה להם זכויות, מה גם שברשומות המקרקעין נרשם המינהל כבעלים. גם הסכם החכירה פקע והותנה בשימוש חקלאי בקרקע, דבר שהמערערים לא עשו. עוד קבע בית המשפט כי למערערים לא הייתה סמכות בלתי חוזרת על הקרקע; מעמדם היה של אנשי רשות מקרקעי ישראל, מה גם שכל השקעה שביצעו לא התבססה על ציפייה לגיטימית כלשהי לשמור על הקרקע. יתר על כן, בקרקע המדוברת היה אתר עתיקות ידוע, מה שאומר שיש לקבל את טענת המינהל להשבת הקרקע, מה גם שמדובר ברכוש ציבורי. גם טענת המערערים בדבר הדיירות המוגנת נדחתה, שכן היא לא הוכחה. לפיכך נדחה הערר, והמערערים חויבו לפנות את הקרקע עד ליום 20.5.2007 ולשלם למינהל 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.