עתפ"ב 15820-09-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על הרשעתם של המערערים בהפעלת בית כנסת בביתם, דבר האסור על פי הדין הרלוונטי. טענות ההגנה, שבמרכזן פרשנות החוק וקבילות הראיות, חסרות תוכן, שכן ממצאי בית המשפט היו מבוססים. סירובם של המערערים לשתף פעולה עם החקירה והתנהגותם המתחמקת במהלך המשפט חיזקו את ראיות התביעה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים כי מקום התפילה שלהם נועד לאורחים ובני משפחה בלבד, ואישר כי מדובר בבית כנסת שכונתי. זאת ועוד, ריבוי התלונות בעניין בית הכנסת של המערערים הצדיק את ההליכים המשפטיים נגדם, והבדיל את עניינם מעסקים דומים אחרים באזור. הכרעת הדין מתייחסת גם לגזר הדין, ומציינת כי המערערים לא הפגינו כל חרטה או ניסיון להקל בעבירה, דבר המצדיק החמרת הענישה. עם זאת, בשל היעדר רישום פלילי קודם, הענישה נותרה קרובה לקצה התחתון של הקשת. הערעור נדחה פה אחד, תוך אזהרה מפני ההשלכות של אי ציות.