עת"מ 2244-11-13

תקציר

העותר הגיש עתירה נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה חיפה לאשר תוספת למבנה שבנה המשיב. התוספת כוללת יחידת דיור שביעית וקומה חמישית תוך הקטנת הגובה למינימום. בעתירה נטען כי ההחלטה אפשרה חריגה משמעותית מתכנית המתאר התקפה ולכן אינה סבירה וחורגת מסמכות הוועדה. הרקע לתיק עסק במכלול של מספר מגרשי מגורים בבעלות גורמים שונים. המגרש המדובר היה בבעלות המשיב, עליו הוצא בשנת 2001 היתר בניה לארבע יחידות. המשיבה ביקשה לבנות שש יחידות דיור אך נדחתה על ידי הוועדה המקומית. לאחר מספר עררים ועררים נגדיים בעניין ניוד הזכויות בין המגרשים במתחם, החלה המשיבה בבניית ארבע היחידות שאושרו. לאחר מכן הוגשה על ידי המשיב בקשה חדשה לשינוי ההיתר להוספת קומה חמישית ויחידת דיור שביעית, אשר נדחתה שוב על ידי הוועדה המקומית בשל חריגות משמעותיות מהתכנית. המשיב ערער על החלטה זו, שאושרה על ידי הוועדה המחוזית, והוביל לעתירה הנוכחית. השאלה המרכזית הייתה האם התוספת שאושרה מהווה סטייה ניכרת מהתוכנית, מבחינת מספר היחידות, גובה הרצפה ואחוזי הבנייה. בית המשפט קבע כי החלטת ועדת הערר הייתה בלתי סבירה וחרגה מסמכותה. נקבע כי תוספת של יחידה שביעית וקומה חמישית היוותה סטייה משמעותית מהתכנית, שכן היא לא עמדה בדרישות ההקלה, והסטייה בגובה פגעה באופי הסביבה. כמו כן, קבע בית המשפט כי התשתית התכנונית ותכנית המתאר עצמה אינן תומכות בהעברת זכויות בנייה בין המגרשים, בניגוד להחלטת הוועדה. לפיכך התקבלה העתירה, וההחלטה לשנות את ההיתר בוטלה. המשיב חויב לשלם לעותר הוצאות בסך 10,000 ₪.