ע"א 219/65

תקציר

בפרשת צבי דגני ומיכאל קורנפלד נגד אליהו גניני, דן בית המשפט העליון בערעור על פסק דין מקוצר בעניין חוב. המשיב הגיש תביעה לסכום כסף על בסיס שטר חוב שערך דגני ומגובה על ידי קורנפלד כערב, בצירוף שיק חתום על ידי דגני בלבד. בתחילה דחה הרשם את רשות ההתגוננות של המערערים, והוציא פסק דין לטובת המשיב. המערערים טענו להגנתם: דגני טען כי הסכום הנטען הושקע בעסק של שותפות משותפת, ואילו קורנפלד חלק על תפקידו כערב, וטען כי חתימתו לא סומנה ככזו על שטר המכר. בית המשפט בחן האם קורנפלד אכן ערב ומצא כי למרות היעדר התייחסות מפורשת בגוף השטר, די היה ברישומו החתום ובתווית "הערב" הנלווית אליו. באשר להגנתו של דגני בתביעת השותפות, חוסר עקביות בעדותו החליש את עמדתו, אך בית המשפט הכיר באפשרות קלושה של אמת בטענותיו לאור המסמכים שהוצגו. בעקבות זאת החליט בית המשפט לאפשר לנאשמים להתגונן על תנאי, ודרש תשלום או ערבות בסך 5,000 לירות לבית המשפט תוך 21 יום. אם ייענו, הם יהיו רשאים לערער על התביעה; אם לא, פסק דינו של הרשם יעמוד בעינו, ויכתיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בהתאם. ההחלטה נועדה לאזן בין הסיכוי להגנה לגיטימית לבין הסיכוי הנמוך להצלחה שעולה מהראיות המקדמיות.