ע"א 4371/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית תביעה שהוגשה נגד משטרת ישראל, בה תבעו התובעים, המערערים 1 ו-2, פיצוי כספי בגין פעולות חקירה שלדעתם מקימות אחריות בנזיקין. המערערים 1 ו-2 היו חשודים ברצח אסף שטיירמן ועברו חקירת משטרה, אשר לטענתם התרשלה וגרמה להם נזק. התביעה הוגשה גם על ידי המערערים 3 ו-4, הוריהם של המערערים 1 ו-2, אשר טענו לסבל נפשי ופיזי בשל החשדות שהועלו נגד בניהם ושיטות החקירה של המשטרה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שלא התקבל, פסק לטובת משטרת ישראל המשיבה וקבע כי קיים פער משמעותי בין העובדות הנטענות על ידי המערערים לבין העובדות שהוכחו בבית המשפט. נקבע כי המערערים לא הוכיחו די הצורך את טענותיהם לרשלנות כלפי המשטרה, וכי פעולות המשטרה היו מוצדקות ומידתיות. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי הקשר הסיבתי בין פעולות המשטרה לבין פגיעתם של המערערים נותק באמצעות הוצאת צווי מעצר וצווי האזנת סתר, אשר אושרו על ידי בתי המשפט. בית המשפט המחוזי בחן ביסודיות כל אחת מטענות המערערים ומצא כי הן אינן מבוססות. המערערים טענו כי שגה בית משפט קמא במספר טעויות, ובכלל זה לא בחן את שאלות האחריות והנזקים בנפרד, ואי עיון בבקשות המשטרה ובצווי בית המשפט הנלווים. המשיב טען מנגד, כי המידע שנאסף מצדיק את פעולות המשטרה, וכי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות. המשיב אף הדגיש את תפקידם של בתי המשפט באישור פעולות חקירה מסוימות, והציע כי החלטות אלה אינן צריכות להיבחן על ידי ערכאת הערעור. לאחר שמיעת הערעור החליט בית המשפט לדחות אותו, ובכך אישר את ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וקבעה כי פעולות המשטרה, אף שייתכן שהיו פגומות בדיעבד, לא עלו כדי רשלנות או הפרת חובה. בנוסף, קבע בית המשפט כי המערערים לא הוכיחו די הצורך את נזקיהם, וכי הקמת צוותי חקירה חדשים ומעשיהם היו מוצדקים בנסיבות העניין. בפסק הדין הודגש כי המשטרה מחויבת לחקור חשודים וכי הקשר הסיבתי בין מעשיהם לבין כל נזק שנגרם למערערים נותק באישור בית המשפט. לבסוף, בית המשפט דחה את תביעת ההורים לפיצויים, ולא מצא עילה להתערב בממצאי בית המשפט המחוזי. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.