ת"א 24758-03-11

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בגיל 18, תבע את הנתבעת – מבטחת הרכב הפוגע – בגין נזקים. לא הייתה מחלוקת על חבות הנתבע, ורק סכום הפיצוי נדון. התובע ביקש פיצוי בגין נזקים לא ממוניים, אובדן הכנסות בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה, סיוע וסיעוד, ניידות מוגברת והוצאות בסך של למעלה ממיליון ₪. הנתבע טען לסכום נמוך יותר. בית המשפט הכיר בנזקיו החמורים של התובע ופסק לו פיצוי של 126,700 ₪ בגין נזק לא ממוני. כמו כן פסקו לו 293,216 ש"ח בגין הפסדי שכר בעבר, 1,010,733 ש"ח בגין אובדן כושר השתכרות עתידי ו-156,474 ש"ח בגין הפסדי פנסיה. לתובעת נפסקו 50,000 ₪ כל אחד עבור סיוע וסיעוד בעבר ובעתיד. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובע להגדלת ניידות והוצאות, והורה לו לתבוע פיצויים מהמוסד לביטוח לאומי מאחר שמדובר בתאונת עבודה. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 1,687,123 ₪. מסכום זה נוכו 92,000 ₪ בגין תשלומים קודמים ששילמה הנתבעת, ונוכו 954,000 ₪ בגין תקבולים מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט פסק גם בעניין שכר טרחת עורך דין, וקבע כי עורך דינו של התובע אינו זכאי לשכר טרחה נוסף בגין ייצוג התובע בוועדות המוסד לביטוח לאומי. לבסוף, חויב הנתבע לשלם לתובע את יתרת הסכום לאחר כל הניכויים, בצירוף הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור כולל של 15.34%.