ע"א 546/89

תקציר

פסק הדין דן בערעורם של בני זוג שהסכימו בעבר למסור את ילדם שזה עתה נולד לאימוץ, אך לאחר מכן ביקשו לחזור בהם מהסכמתם. בית המשפט מגיע למסקנה כי אין בסיס משפטי לתמוך בבקשת בני הזוג, וערעורם נדחה. הנושא המרכזי העומד על הפרק הוא טובת הילד, שהיא השיקול הדומיננטי במקרה זה. למרות שבית המשפט מבין כי הסכמת בני הזוג ניתנה במצוקה ומהווה עילה מיוחדת לביטול ההסכמה, הזמן שחלף מאז ההסכמה הראשונית – שבמהלכה נוצר קשר הדוק בין הילד להורים המאמצים – והסיכונים הבריאותיים הפוטנציאליים לעקירת הילד מביתו הנוכחי, גוברים על הטיעונים לטובת ההורים הביולוגיים. כמו כן, פסק הדין מדגיש את הצורך בדחיפות בטיפול במקרים של שלילת הסכמה לאימוץ, כדי להימנע משינויי נסיבות העלולים להשפיע על החלטת בית המשפט. השיהוי במקרה זה, שלא נגרם על ידי ההורים המאמצים או הילד, פועל בניגוד לבקשת ההורים הביולוגיים, שכן הוא איפשר זמן לילד ליצור קשרים חזקים ולעובדות חדשות – כגון בריאותו הלקויה של הילד – לצוץ. השופט מ' בייסקי, השופט י' בך והשופטת אור מסכימים כי אין מקום להתערב במסקנת הערכאה הנמוכה יותר וכי יש לדחות את הערעור.