בב"נ 31258-09-19

תקציר

בית המשפט מצא כי טענות המשיב בדבר אופיו המנהלי של צו הפסקת השימוש במקרקעין, ומידת ההוכחה הנדרשת, תקפות. מהראיות עולה כי המבקש לא השתמש בקרקע כמתוכנן ושינה את ייעודה בקרקע מבלי לדווח על כך לרשויות הרלוונטיות. תצלומי אוויר ובדיקות באתר הוכיחו כי המבקש בנה חנות מסחרית לירקות ופירות, ולא את החממות לגידולם כפי שתכנן מלכתחילה. עדותו של המבקש עצמו אישרה כי שינה את תוכניותיו והשתמש בבניין למטרות מסחריות גרידא. עוד קבע בית המשפט כי המשיב לא נהג באופן בלתי הולם כלפי המבקש ולא הסכים להקפיא את הליכי האכיפה. זאת ועוד, נסיבות המקרה תמכו בעמדת המשיב כי המטרה הדומיננטית של הפעילות במקרקעין אינה חקלאית. מאחר שהמבקש המשיך בפעילותו האסורה, דחה בית המשפט את בקשותיו לבטל את הצווים להפסקת השימוש במקרקעין ולעכב את ביצועם. עיכוב הביצוע יוסר, והמבקש יידרש לשלם את הוצאות המשיב.