בר"מ 5476/22

תקציר

בתיק משפטי מורכב של אזרח ניגרי המבקש מקלט בישראל, מסעו של המבקש במערכת המשפט הישראלית הסתיים בדחיית בקשתו להישאר במדינה. בתחילה, האדם נכנס לישראל באשרת תייר וביקש מקלט על בסיס טענות כי הוא עמד בפני איומים על חייו בניגריה משום שסירב להפוך ל"כומר ראשי", תפקיד שהועבר באופן מסורתי מאביו המנוח, בשל אמונתו הנוצרית. בקשת המקלט שלו נבחנה ונדחתה על ידי היחידה למבקשי מקלט, וגם בקשות נוספות לדיון חוזר נדחו, בעיקר בשל היעדר ביסוס טענותיו והיעדר חשש מבוסס לרדיפה. בית הדין לערעורים אישר החלטות אלה, הטיל ספק באמינותו של המבקש וציין כי הוא חי בניגריה במשך שנתיים ללא אירועים לאחר שהחלו איומים לכאורה. בית הדין גם הדגיש כי הוא מתמודד עם איומים רק מקהילתו, ולא מהממשלה, וכי הרשויות הניגריות, כולל משרד מיוחד, יכולות לספק הגנה. כמו כן, המבקש החזיק בדרכון ECOWAS, המאפשר לו להתגורר במדינות האיחוד האירופי, אשר הציע חלופות להישארות בישראל. למרות ערעורים חוזרים ונשנים, בית המשפט המחוזי לא מצא בסיס להפוך את ההחלטה, תוך שהוא מסתמך על תקנות הנוהל ומטיל ספק בסיכויי ההצלחה. גם בקשה מאוחרת יותר לערכאות הגבוהות יותר נכשלה; המדינה טענה כי המקרה אינו עומד בקריטריונים הנדרשים לערעור נוסף, וכי אין לו השלכות משפטיות רחבות יותר מעבר למצבו של המבקש. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה ביום 16.1.2023, תוך מתן הנחיה למבקש לארגן את עזיבתו בתוך 30 יום, תוך הדגשת הדבקות הפרוצדורלית והחלופות העומדות בפניו בארץ מולדתו ומחוצה לה.