ע"א 550/70

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק הנכות, אשר דחתה את תביעתו של חייל צה"ל לשעבר להכרה בזכותו לפיצויים בגין התקף סכיזופרניה שספג במהלך שירותו. קצין הפיצויים הודה תחילה כי התקיפה הייתה החמרה זמנית של מחלתו עקב השירות, אך בהמשך דחה את תביעתו לתקיפות נוספות. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם פסיקת הערכאות הנמוכות, הדגיש כי אין דרישה שאירוע חריג ספציפי במהלך השירות יגרום להתקף נפשי יוכר כקשור לשירות. בית המשפט קבע כי הופעתו של התקף סכיזופרני במהלך השירות, בתנאים של היום, מהווה ראיה מספקת להחמרה שנגרמה עקב השירות, אלא אם המדינה תוכיח אחרת. עוד הבהיר בית המשפט כי תפקידה של ועדת הערר לקבוע אילו חוות דעת רפואיות לאמץ כאשר יש חילוקי דעות בין רופאים. במקרה זה, הוועדה העדיפה את חוות הדעת כי אין קשר בין התקיפות, מה שהיווה קביעה עובדתית שלבית המשפט לא הייתה עילה להתערב בה. יתר על כן, פסק הדין חיזק את התקדים שנקבע בפרשת בוסאני, והדגיש כי חיילים עם מחלות חוקתיות קיימות החווים תקיפה במהלך השירות צריכים להחמיר את מחלתם עקב השירות, ללא צורך בהוכחת אירוע ספציפי. הערתו של השופט ויתקון הרחיבה עוד יותר על תפקידו של בית המשפט בסכסוכים רפואיים מסוג זה. הערר נדחה, תוך שהוא מאשר את החלטת הוועדה ומדגיש את ההיקף המצומצם של התערבות שיפוטית במקרים כאלה.