תא"ק 1921/07

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישה חברה נגד בעלה של בתו של הבעלים המנוח, שהיה "מעין שותף" בחברה. התובע טען כי הנתבע משך סכומי כסף גדולים מהחברה כהלוואות שעליו להחזיר. הנתבע טען כי לא מדובר בהלוואות אלא בהכנסות ששולמו ממס, וכי בכל מקרה הבעלים המנוח ידע על המשיכות ואישר אותן. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי בעוד הבעלים היה מודע למשיכות והסכים להן, אכן מדובר בהלוואות ולא בהכנסות, וכי הנתבע התחייב להחזיר את הכסף לחברה, אך עשה זאת באופן חלקי בלבד. השופט הגיע למסקנה כי על הנתבע לשלם לחברה 1,900,000 ₪, בניכוי תשלומים קודמים, בצירוף ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הראיות העיקריות שתמכו בהחלטה זו היו: הדוחות הכספיים של החברה; עדותו של רואה החשבון, יורם תיבון; ההסכם שחתמה תיבון בשם הנתבעת עם רשויות המס, המכיר בחוב ומתחייב לפרוע אותו; הצהרות ההון של הנתבע; והתשלומים החלקיים ששילמה הנתבעת לתובע. השופטת גם שקלה ודחתה את טענות הנתבע לפיהן טענת התובעת מבוססת על שינוי חזות ודינה להידחות מחמת שיהוי.