ע"א 7398/14

תקציר

הסכסוך בין יזם לקבלן נבע מליקויי בנייה לכאורה בפרויקט בנייה. העניין נדון בבוררות, והבורר פסק לטובת היזם והורה לקבלן לשאת בעלויות תיקון הליקויים, המוערכות בכ-1.1 מיליון שקל. בהמשך, בבוררות נפרדת בה היו מעורבים היזם ודיירי הבניין, הורה אותו בורר לבצע תיקונים נרחבים על ידי היזם, בעלות של כ-2.5 מיליון שקל, שבעקבותיהם תבע היזם את הקבלן בבית המשפט להשבת הוצאות אלה. בית משפט קמא דחה את טענת היזם וקבע כי ההוצאות נגרמו שלא לצורך, שכן לא הוכחו פגמים. היזם ערער וטען כי הקבלן אחראי לכל ההוצאות הנובעות מבוררות השוכרים. עם זאת, בית הדין לערעורים הגביל את אחריות הקבלן לסכום הנקוב בפסק הבוררות הראשוני, קרי 1.1 מיליון שקל, בתוספת ריבית ומע"מ. סכום זה נתפס כתקרה לחובת הקבלן, שכן בפסק הבוררות לא צוין במפורש כי הקבלן יישא בהוצאות נוספות שנקבעו בבוררות השוכרים. בית המשפט ביסס את החלטתו על פרשנות פסק הבוררות ועל העיקרון לפיו תביעה לפי פסק הבוררות היא תביעה חוזית. מכיוון שהקבלן לא היה צד לבוררות השוכרים, בית המשפט נימק זאת בכך שהטלת אחריות בלתי מוגבלת על הקבלן תהיה בלתי הוגנת, מה גם שליזם לא היה תמריץ למזער את עלויות התיקון. השופט הדגיש גם את מורכבותו הפרוצדורלית של התיק ואת היקפו המצומצם של ההליך הנוכחי, שהתמקד בפרשנות פסק הבורר. בנוסף, קבע בית המשפט כי בידי היזם הוצאות מוכחות דיין בסך 1.1 מיליון ₪ בגין תיקון הליקויים וכי יש להחזיר את נושא הכיסוי הביטוחי לבירור בבית המשפט המחוזי. לפיכך התקבל הערעור באופן חלקי, וחויב לשלם ליזם 1.1 מיליון שקל, בצירוף העלויות הנלוות. ההחלטה בדבר הכיסוי הביטוחי בסכום זה הושארה לבית המשפט המחוזי.