ע"א 4926/08

תקציר

ערעור זה עוסק בחוקיותן של תקנות המים (היטל הפקה) ובתוקף ההליך שבאמצעותו אומצו. התקנות המדוברות קובעות את גובה ההיטל שעל יצרני המים לשלם למדינה. על פי חוק המים, יש לתת ליצרני המים ולצרכנים הזדמנות להשמיע את טענותיהם לפני קביעת ההיטל האמור. המערערים, יצרני המים, טוענים כי היעדר הפרסום בשפה הערבית גרם לכך שנשללה מהם הזדמנות זו, שכן היצרנים והצרכנים דוברי הערבית לא עודכנו בדבר התקנות המיועדות. עוד הם טוענים כי התקנות אומצו בהליך לא תקין וכי זכות הקניין שלהם נפגעה קשות כתוצאה מכך. המשיב, לעומת זאת, טוען כי החוק אינו מחייב שפרסומים בדבר התקנות ייעשו בשפה הערבית וכי המערערים לא הצליחו להראות כי פרסומים בעברית בעיתונות הארצית אינם מספיקים או מזיקים לאוכלוסייה הערבית. בית המשפט מצדד במערערים וקובע כי אי פרסום ההזמנה להשמיע טענות בשפה הערבית ועל במה נגישה לציבור הערבי היה בלתי סביר. פסק הדין מבוסס על ניתוח של שלוש גישות נפרדות אך משלימות. ראשית, מפרשנות מילולית של סעיף 82 לדבר המלך במועצה 1922, המגדיר את השפה הערבית כשפה רשמית, עולה כי ההזמנה מהווה הודעה רשמית שיש לפרסמה בשפה הערבית. שנית, פרשנות חובת יידוע הציבור לפי סעיף 116(ד) לחוק המים באמצעות התכליות המונחות ביסודו – המיוחדות והכלליות כאחד – מובילה למסקנה כי הפרסום בשפה הערבית היה חובה. שלישית, הרקע ההיסטורי של סעיף 82 תומך במסקנה כי אי הפרסום בשפה הערבית היה בלתי סביר. למרות פגם זה, בית המשפט מחליט כי אין להכריז על התקנות והודעות החיוב שנשלחו למערערים כבטלות, בהתבסס על דוקטרינת הבטלות היחסית. על פי דוקטרינה זו, יש לבטל תוצאות של החלטה בלתי סבירה או מעשה בלתי חוקי, אך יש להבחין בין הפגם עצמו לבין תוקפו. במקרה דנן, התנהגותם הפסיבית של המערערים והנזק הציבורי הרב שייגרם כתוצאה מביטול התקנות וההודעות גוברים על הפגיעה בזכות הטיעון. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי בעתיד יש לפרסם הודעות על היטל המים גם בשפה הערבית. כל צד יישא בהוצאותיו.